החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו

החוק לחלוקת חסכון פנסיוני תשע”ד 2014,  מכיר בכך שכספים וזכויות פנסיוניים שנצברו לזכותם של בני הזוג הם רכוש משותף. החוק מגדיר את אופן חלוקת הנכסים בין בני הזוג כאשר ההתחשבנות נעשית באמצעות הגופים שמנהלים את הכספים. כיוון שהכספים/הזכויות יבשילו לכדי הטבה רק בעתיד, קיימת מורכבות בחלוקתם. החלוקה נערכת באמצעות כתב הוראה לגוף המנהל הקרוי פסיקתא. אקטואר מכין את הפסיקתא, כחלק מחוות הדעת של אקטואר גירושין, והיא מקבלת תוקף לאחר ששופט/רשם/דיין אישר אותה בחתימתו.

החוק מבחין בין תכניות צוברות כספים (כמו תכניות חסכון, ביטוח מנהלים, קופות גמל, פנסיה חדשה) לתכניות צוברות זכויות (פנסיה תקציבית, פנסיה וותיקה).

הוא מגדיר איך מחשבים את שיעור ההעברה לבן הזוג לשעבר. שיעור זה הוא חצי (50%) מהשיעור המשותף והוא מוגדר ביחס לצבירה הכוללת. עפ”י החוק שיעור ההעברה מחושב עבור כל נכס/זכות בנפרד.
למשל, אם הנכס נצבר במהלך 10 שנים במהלכן היו הצדדים נשואים 8 שנים אז שיעור השיתוף הוא 8 מתוך 10, כלומר 80%. שיעור ההעברה הוא חצי ממנו, כלומר 40%.

בתכניות צוברות כספים – הגוף המנהל פותח תכנית חדשה, על שמו של בן הזוג לשעבר ומעביר אליה את הכספים שמגיעים לו. הסכום המועבר מחושב לפי מכפלת היתרה במועד הקרע בשיעור ההעברה. התכנית החדשה תירשם על שמו של בן הזוג לשעבר ומאפייניה יהיו בהתאם לסיכום בינו לבין הגוף המנהל. העברה זו מתבצעת בהתאם להוראת הפסיקתא והיא אינה בגדר משיכת כספים.

לדוגמא:

אדם התחיל לעבוד בגיל 25; התחתן בגיל 28;  והתגרש בגיל 40. לאורך התקופה נצברו לו כספים בגובה 300 אלף ₪.

“תקופת הצבירה” מגיל תחילת עבודה (25) עד הקרע (40) היא 15 שנים.
“התקופה המשותפת” מגיל הנישואים (28) עד הקרע (40) היא 12 שנים.
“השיעור המשותף” = חלוקת התקופה המשותפת בתקופת הצבירה = 12 שנים חלקי 15 שנים = 0.8 או 80%.
על החוסך להעביר מחצית מהשיעור המשותף ל”בן הזוג לשעבר” = 0.5 כפול 0.8 = 0.4 או 40% מתוך 300,000 ₪ = 120,000 ₪.

בתכניות צוברות זכויות – הזכות נרשמת אצל הגוף המנהל והיא תתממש בעת הבשלת הזכויות של בעל התכנית. כך למשל, בעת פרישה לפנסיה משירות המדינה – יופקו שני תלושי פנסיה – לבעל הזכות המקורי ולבן הזוג לשעבר. חלוקת הקצבה תערך לפני החישוב האקטוארי, כפי שיירשם בפסיקתא.

לדוגמא:

אדם התחיל לעבוד בגיל 25; התחתן בגיל 28;  והתגרש בגיל 40. לאורך תקופת עבודתו נצברו לו זכויות בשיעור 30%.

“תקופת הצבירה” זהה – מגיל תחילת עבודה (25) עד הקרע (40) ,כלומר 15 שנים.
“התקופה המשותפת” גם זהה – מגיל הנישואים (28) עד הקרע (40), כלומר 12 שנים.
“השיעור המשותף” = חלוקת התקופה המשותפת בתקופת הצבירה = 12 שנים חלקי 15 שנים = 0.8 או 80%.
על החוסך להעביר מחצית מהשיעור המשותף ל”בן הזוג לשעבר” = 0.5 כפול 0.8 = 0.4 או 40% מתוך הזכויות שנצברו. כלומר – 40% מתוך 30% שהם 12%.

אם בפרישה משכורתו של האדם תהיה 10,000 ₪ אז הקצבה של בן הזוג לשעבר תהיה 12% ממנה – 1,200 ₪ לחודש.

ההחלטה אם לאזן את הכספים באמצעות החוק אינה פשוטה. יש לבחון אותה למול החלופה של איזון במזומן, ואולי אף למול חלופות נוספות. ההחלטה תלויה בהעדפות האישיות של בני הזוג, בגילם, בתכניות השונות שלהם ובמאפייניהן, בסל הנכסים הכולל שלהם ועוד. לפיכך, את ההחלטה חשוב לקבל לאחר הבנת התמונה המלאה, כפי שתוצג בחוות דעת אקטוארית באיזון משאבים, ע”י אקטואר גירושין בעל הבנה מעמיקה בתחום.