מילון מושגים

איזון משאבים הוא חלוקת הנכסים המשותפים, שנצברו על ידי בני הזוג במהלך תקופת הנישואין (תקופת השיתוף).
במועד הגירושים כל צד שומר על הזכויות שצבר בנפרד (לפני השיתוף או אחריו) ואת מה שנצבר במשותף (זכויות/כספים) מחלקים.
מדובר בנכסים וזכויות מוחשיים ולא מוחשיים, כאלה שקיימים בהווה וכאלו שיבשילו רק בעתיד.

לא משתתפים בחלוקה הנכסים הבאים:
כספי גמלה מביטוח לאומי
פיצויים בגין נזקי גוף
ירושה או מתנה שקיבל אחד הצדדים
כל נכס שהצדדים מסכימים שאינו משותף (לאו דווקא בגין הסכם ממון).

חלוקת רכוש וחלוקת נכסים בגירושים היא חלוקת הנכסים המשותפים, שנצברו על ידי בני הזוג במהלך תקופת הנישואין (תקופת השיתוף).
במועד הגירושים כל צד שומר על הזכויות שצבר בנפרד (לפני השיתוף או אחריו) ואת מה שנצבר במשותף (זכויות/כספים) מחלקים באופן שווה.
מדובר בנכסים וזכויות מוחשיים ולא מוחשיים, כאלה שקיימים בהווה וכאלו שיבשילו רק בעתיד.

הפנסיה היא אחד מהנכסים שמאוזנים באיזון המשאבים ובחלוקת הנכסים בגירושים.
על מנת לחלק את הפנסיה בצורה נכונה צריך לחשב את גובה הפנסיה שצפוי לקבל עמית בקרן פנסיה חדשה, פנסיה ותיקה או בפנסיה תקציבית. את הקצבה יש להוון להיום, ולכך נדרש ידע רב בחישובי ריבית, הסתברויות תמותה, נכות והבנה מעמיקה בתחום.

חוות הדעת כוללת שני פרקים: פרק א’ – הערכת שווי הזכויות בשיתוף וחלוקתן במזומן במועד החישוב; ופרק ב’ -חלוקת הזכויות הפנסיוניות באמצעות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו התשע”ד- 2014 (“החוק החדש”);

בפרק א’ מוערך שווי הזכויות הפנסיוניות של הצדדים במועד החישוב.
הערכה זו כוללת, בין היתר, ניתוח מנגנון התכניות הספציפיות, התייחסות לנתוניו האישיים של החוסך, שימוש בנתונים סטטיסטיים, הסתברויות תמותה, שיעור היוון, מדיניות מס וכיו”ב’.
אח”כ נערך איזון/קיזוז של שווי הזכויות במועד זה כך שהצד שיש לו “יותר” מעביר את מחצית ההפרש לצד שיש לו “פחות”. ההעברה נעשית ממקורות פיננסיים אחרים, לא פדיון התכניות.
בחירה באופצית חלוקה זו מאפשרת לצדדים “פרידה חדה”, כך שכל צד יפנה לדרכו.

בפרק ב’ מוערכים שיעורי ההעברה בכל התוכניות הפנסיוניות שבבעלות הצדדים. כלולים בו הנחיות והסברים לאופן ביצוע החלוקה על פי החוק החדש, בכל אחת מהתוכניות בנפרד, כולל הכנת הפסיקתאות (עליהן יש להחתים שופט) לצורך יישום החלוקה.
בחינת אופציית חלוקה זו חשובה להבנת התמונה הכוללת ולביצוע בחירה מושכלת לגבי אופן חלוקת הזכויות. זוהי גם “ברירת המחדל” במקרה שאין הסכמה בין הצדדים.

קיימות שיטות נוספות לחלוקת נכסים (איזון משאבים) בין בני הזוג, בהתאם לצרכים, אילוצים וההעדפות שלהם. ניתן להוסיף לחוות הדעת מתווה ייחודי בהתאם.

נכסים מוחשיים הם נכסים פיזיים כמו דירה, חשבונות בנק וכו’. נכסים לא מוחשיים כוללים, בין היתר, נכסי קריירה, שווי עסק, מוניטין.
לצורך חלוקה נכונה של נכסים בגירושין, מוחשיים ולא מוחשיים, יש להכיר את הפסיקה הרלוונטית ולהשתמש בשיעורי היוון מתאימים.

נכסים קיימים הם נכסים שזמינים לנו כעת: אפשר לראות אותם, למשוך אותם, למכור אותם וכו’. דוגמאות לנכסים הקיימים בהווה הן תכניות חסכון וקופות גמל להשקעה.
נכסים שיבשילו בעתיד הם נכסים שעלינו לחכות עוד פרק זמן עד שיהפכו לנכסים זמינים. דוגמאות לנכסים שיבשילו בעתיד הם כספי פנסיה (צוברת, תקציבית וותיקה), ביטוחי מנהלים, קופות גמל, קרנות השתלמות, מענקי פרישה, פדיון ימי מחלה/חופשה.
לצורך חלוקה נכונה של נכסים אלה הכרחי שהמומחה יכיר את החקיקה, התקנונים, תנאי הפוליסה וההסדרים השונים. כמו גם, הסתברויות תמותה, היוון ומיסוי.

אקטואריה היא מדע המשתמש בטכניקות מתמטיות לפתרון בעיות כלכליות וחברתיות בהן משולבים מצבים של אי ודאות.

אקטואר הוא אדם העוסק באקטואריה ומשתמש במודלים מתמטיים, סטטיסטיים וכלכליים.
אקטוארים מועסקים בחברות ביטוח, והם אחראיים על קביעת תעריפי הביטוח ועתודות הביטוח. אקטוארים מועסקים גם בקרנות פנסיה, שם הם עוסקים בתכנון תנאי הפנסיה, קביעת עלותה ובהכנת המאזנים האקטואריים. בבנקים ובחברות פיננסיות אחרות מועסקים אקטואריים בניתוח וחיזוי מצבים כלכליים.
בגירושים – אקטוארים מחשבים את שווי הנכסים וההתחייבויות של בני הזוג באמצעות הנחות ומודלים אקטואריים ומאזנים אותם ביניהם. האיזון נערך בהתאם להסכם הגירושין, להסכמות בין הצדדים או הוראות בית המשפט. חוות דעת אקטואר חשובה בחלוקת הנכסים והזכויות בגירושים.

החוק לחלוקת חסכון פנסיוני תשע”ד 2014, מכיר בכך שכספים וזכויות פנסיוניים שנצברו לזכותם של בני הזוג הם רכוש משותף, היות שהם תוצאה של מאמץ משותף שלהם. החוק מגדיר את אופן חלוקת הנכסים בין בני הזוג כאשר ההתחשבנות נעשית באמצעות הגופים שמנהלים את הכספים (קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השלתמות, חברות ביטוח וכיו”ב). כיוון שהכספים/הזכויות יבשילו לכדי הטבה רק בעתיד, קיימת מורכבות בחלוקתם. החלוקה נערכת באמצעות כתב הוראה (פסיקתא) לגוף המנהל . אקטואר מכין את הפסיקתא, כחלק מחוות הדעת של אקטואר גירושין, והיא מקבלת תוקף לאחר ששופט אישר אותה בחתימתו.

הִלְכַת השיתוף או “חזקת השיתוף” היא הלכה משפטית, הנהוגה בפסיקת בתי המשפט בישראל במשפטי גירושין, לגבי זוגות שנישאו לפני חקיקתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973. הסדרה נוספת נעשתה בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע”ד-2014.
הלכת השיתוף מתבססת על ההנחה, שנכסים משותפים שצברו בני הזוג במהלך תקופת הזוגיות שלהם, ונכסים שבהם ניכרה כוונה של אחד מבני הזוג לשתפם עם האחר – יאוזנו בין הצדדים בגירושין באופן שווה. ההלכה מבוססת על עקרון השוויון בין המינים, ועל התפישה שבני הזוג תורמים באופן שווה לרווחת המשפחה.

פסיקתא היא תמצית של פסק דין הכוללת הוראות ללא ההנמקה. בעת גירושין, הפסיקתא מורה לגוף המנהל את הכספים בתכנית כיצד יש לחלקם בין בני הזוג.
את הפסיקתא מכין אקטואר, במסגרת הערכת הכספים והזכויות של חוות הדעת האקטוארית. חתימת בית המשפט על הפסיקתא מאשרת את נכונותה ומעניקה לה תוקף.

הטבות עובדים נקבעות על פי חוקים ותקנות, הסכמים בין עובד למעביד, הסכמים קיבוציים, נוהג קיים בחברה וכיוב’.
ההטבות כוללות שכר, ביטוחי חיים, פנסיה, ימי מחלה, מענקים ועוד.
בהתאם לכללי החשבונאות יש לבצע, במקרים מסוימים, חישובים אקטואריים על מנת להציג את ההתחייבות בגין העובדים.

זה מונח מהחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו התשע”ד – 2014.
בעיקרון זוהי התקופה שבה הצדדים התנהלו כיחידה כלכלית משותפת, ממועד הנישואים ועד מועד הקרע. כל מה שנצבר בתקופה זו שייך לשני הצדדים בחלקים שווים.
כדי לקבוע את תקופת השיתוף יש לדעת מהו מועד הנישואים ומהו מועד הקרע.

זה מונח מהחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו התשע”ד- 2014.
זהו המועד בו הצדדים הפסיקו להתנהל כיחידה כלכלית משותפת. מועד זה יכול להיות מועד הגירושים בפועל, אך יכול להיות מועד מוקדם לו – בהתאם להחלטת הצדדים או החלטת בית המשפט/בית הדין הרבני.
מועד הקרע חשוב באיזון משאבים ויש להחליט עליו לפני עריכת חוות הדעת האקטוארית לחלוקת רכוש.

זה מונח מהחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו התשע”ד- 2014.
זהו החלק מהנכס (או הזכות), שנצבר בתקופת השיתוף, לעומת הצבירה הכוללת בנכס זה. עפ”י החוק הוא מחושב לפי יחסי התקופות, עבור כל נכס/זכות בנפרד. למשל, אם הנכס נצבר במהלך 10 שנים שבהן הצדדים היו נשואים 8 שנים, שיעור השיתוף הוא 8 מתוך 10, כלומר 80%.

זה מונח מהחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו התשע”ד- 2014.
שיעור ההעברה הוא חצי (50%) משיעור השיתוף. עפ”י החוק הוא מחושב עבור כל נכס/זכות בנפרד.
למשל, אם הנכס נצבר במהלך 10 שנים במהלכן היו הצדדים נשואים 8 שנים אז שיעור השיתוף הוא 8 מתוך 10, כלומר 80%. שיעור ההעברה הוא חצי ממנו, כלומר 40%.

קרן פנסיה צוברת היא מכשיר חיסכון לפרישה וכוללת גם כיסוי ביטוחי למקרה מוות או נכות. קרנות הפנסיה החדשות נפתחו החל מינואר 1995.
משמעות החיסכון לפרישה היא שכאשר מגיעים לגיל פרישה, מקבלים קצבת פנסיה לכל החיים, בהתאם לסכומים שנצברו בקרן עד מועד הפרישה, בכפוף לתקנון הקרן במועד זה.
במקרה נכות מקבלים קצבת נכות, עד גיל פרישה או עד החלמה.
במקרה מוות מקבל בן הזוג הנותר (אלמן/ה) קצבת שארים לכל החיים ויתום מקבל קצבה עד גיל 21.

לצורך חישוב הפנסיה העתידית, שצפוי לקבל עמית בקרן פנסיה חדשה והיוון שלה להיום, נדרשים ידע רב בחישובי ריבית, הסתברויות תמותה ונכות והבנה מעמיקה בתקנוני הקרנות.

קרן פנסיה וותיקה היא קרן שנפתחה לפני ינואר 1995.
בישראל פועלות קרנות פנסיה וותיקות כמו מבטחים ומקפת, וכן קרנות מפעליות כמו אגד, דן וקרן הפנסיה של ההסתדרות. קרנות אלו, שהוגדרו כ”מבטיחות זכויות”, משלמות לעמיתים קצבאות בהתאם לזכויות וותק שצברו בקרנות בשנות עבודתם.
לצורך חישוב הפנסיה העתידית שצפוי לקבל עמית בקרן פנסיה ותיקה והיוון שלה להיום, נדרשים ידע רב בחישובי ריבית, הסתברויות תמותה ונכות והבנה מעמיקה בתקנוני הקרנות.

פנסיה תקציבית היא פנסיה המשולמת לעובד מתקציב הארגון בו הוא מועסק. רוב העובדים במשק, הזכאים לקבל פנסיה תקציבית, הם עובדי מדינה, והפנסיה תשולם להם מתקציב המדינה.
חישוב והערכת הפנסיה התקציבית הצפויה, דורשים ידע וניסיון בחישובים אקטואריים וכן הכרה מעמיקה של כלל הזכויות והתוספות למשכורת בהתאם לסוג הארגון.

נכסי קריירה משקפים עלייה ביכולת ההשתכרות של אדם, הנובעת מנכסים שאינם מוחשיים (ביניהם – מוניטין אישי שבא לידי ביטוי בהצלחה כלכלית כשכיר או עצמאי), תואר אקדמי, רישיון מקצועי וכו’.
במקרים מסוימים מוכרים בישראל מוכרים נכסי הקריירה שנצברו על ידי בני הזוג במהלך הנישואים, כנכס שיחולק ביניהם.

שווי העסק הינו הערכה של מחירו בין קונה מרצון למוכר מרצון, שאין ביניהם יחסים מיוחדים. זוהי הערכת שווי השוק של העסק.
הערכת שווי היא תהליך מקצועי שמטרתו להעריך את השווי ההוגן של העסק המוערך. ביצוע הערכת שווי חברות ועסקים דורש עבודה מקצועית, הכוללת שימוש במודלים פיננסיים ייחודיים, המותאמים לעסק הנתון ולסביבה בה הוא פועל.
במקרים מסוימים שווי עסק מוכר כנכס לחלוקה. במשרדנו צוות מקצועי ספציפי העוסק בהערכות שווי.

חוק יחסי ממון בין בני זוג (משנת 1973) נועד להסדיר את נושא חלוקת הרכוש של זוג נשוי במקרה של גירושין או פטירה של אחד מהם.
על פי החוק, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית מרכושם המשותף. בנוסף, החוק קובע שנכסים שהיו שייכים לבן הזוג לפני הנישואין, או שקיבל אותם בירושה או במתנה במהלך הנישואין, לא יחולקו בין בני הזוג.
במקרים בהם בני זוג חתמו על הסכם ממון, כללי ההסכם גוברים על כללי החוק וקובעים את אופן חלוקת הרכוש ביניהם.

חוק פנסיית חובה מאפשר לעובדים רבים להנות מקצבה בפרישה לגמלאות. הוא מוכר גם בשמו הרשמי “צו הרחבה לפנסיית החובה בישראל” או “ההסכם הקיבוצי הכללי לביטוח פנסיוני מקיף במשק”. החוק נכנס לתוקף השנת 2008 ושיעוריו עולים בהדרגה מ 2.5% משנת 2008 ועד 6% בשנת 2014.

התנאים הנדרשים לזכאות לפנסיה:
גיל מינימלי : גבר – 21, אישה – 20.
גיל מקסימלי: לפי גיל פרישה שנקבע בחוק.
לא קיים לעובד “הסכם מיטיב”, כלומר הסדר פנסיה אחר.
בשנת 2008, לאחר 9 חודשי עבודה יחלו הפרשות לפנסיה.
החל משנת 2009, לאחר 6 חודשי עבודה יחלו הפרשות לפנסיה.
כל עובד לו ביטוח פנסיוני יהא זכאי לביצוע הפרשות מיומו הראשון אשר יבוצעו לאחר 3 חודשי עבודה רטרואקטיבית.

לוח המפרט את הסתברויות התמותה הקיימות באוכלוסייה על פי גיל ומגדר.

סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים מכיר בכספים אשר הופקדו על ידי המעסיק לקופת גמל לקצבה או לקופה אחרת ככספים במקום פיצויי פיטורים.

המשמעות הפרקטית היא שבעת סיום יחסי עובד מעביד הכספים בקופה ישוחררו לטובת העובד , ללא קשר לסיבת הסיום (התפטרות או פיטורים). המעסיק לא יצטרך להוסיף כספים נוספים.

הפסיקה מכירה בפערי השתכרות כנכס בר חלוקה. עפ”י הפסיקה , הקריטריונים העיקריים שנבדקים בבחינת הזכאות למתן פיצוי בגין פערים בכושר השתכרות הם:
• בן זוג “ביתי” לעומת בן זוג “קרייריסט”.
• פער דרמטי בכושר ההשתכרות.
• נישואים לאורך זמן.

בתי המשפט פוסקים פיצוי במסגרת פערי השתכרות בעיקר במצבים בהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם, שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת התפתחות מקצועית והתמקד במרחב הביתי. בכך אפשר לבן הזוג האחר למקסם את כושר השתכרותו.

בספרות המשפטית ובפסיקה מוזכרת גם גישת “צמצום פערי הכנסות”, המושתתת על הרעיון של מתן הגנה לבן הזוג בעל כושר ההשתכרות הנמוך לתקופה מסוימת לאחר הגירושין. זאת על מנת שיוכל “לעמוד על רגליו” בכוחות עצמו כיחידה משפחתית נפרדת.